זכאויות למשפחות נכים שנפטרו: א. נפטר נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, ולפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950 אין משלמים אחרי פטירתו תגמולים, יוסיפו לשלם את התגמול על פי חוק בשיעור שהיה משולם אותה שעה עד תום 36 חודש מסוף החודש שבו אירעה הפטירה, לידי בן המשפחה שהורה עליו הנכה בכתב לקצין התגמולים, ובאין הוראה - לידי בן זוגו, ובאין בן זוג לידי בן המשפחה שהורה עליו קצין התגמולים.
ב. נפטר נכה שערב פטירתו הייתה דרגת נכותו 50% או יותר והיה אותה שעה נצרך (נכה שנקבע שאינו מסוגל להתפרנס), ישולמו לבן זוגו בתום התקופה המפורטת לעיל תגמולים בשיעור המשולם לאלמנה ללא ילדים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה.
ג. נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו וערב פטירתו היה בעל דרגת נכות מיוחדת (100% פלוס) גם אם לא היה נצרך, או שדרגת נכותו הייתה 90% או יותר עקב פגיעה בראש מסוג שנקבע לעניין זה בתקנות והיה אותה שעה נצרך, רואים אותו כחייל שנספה במערכה כאמור בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה.
ד. נכה שנפטר שלא עקב נכותו ושדרגת נכותו הייתה 50% ויותר עקב פציעה בפעילות מבצעית, אלמנתו תהיה זכאית לתגמול ללא יתר הזכויות, ובניכוי קצבת שארים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי.
