המעט שאנו, החיים, יכולים לגמול

לחברינו המתים הוא הזיכרון

מזה חודשים ארוכים מתעד יוסי צור, את אתרי ההנצחה לנפגעי פעולות האיבה ברחבי הארץ - נוף, אנדרטאות, גני משחקים, מגרשי ספורט, וכל הנצחה המוצבת ברשות הרבים לשימוש הציבור הרחב ### המטרה: להפיק ספר המתעד אתרי הנצחה של חללי טרור ולחלקו כשי ליום הזיכרון

מאת: יוסי צור

ב-א' אדר ב' תשס"ג, ה-5 למרץ 2003 בשעה 14:12 אירע פיגוע באוטובוס קו 37 ברחוב מוריה בחיפה. בפיגוע נרצחו 17 אנשים. תשעה מבין הנרצחים היו תלמידי בית ספר, אשר חזרו לביתם בסופו של יום לימודים. אסף צור, בננו, תלמיד כיתה י"א, כמעט בן 17 נרצח בפיגוע.

כמו הרבה משפחות, מייד לאחר תום ימי השבעה, התחלנו חושבים איך מנציחים את זכרו של אסף, ואיך אנו דואגים שזכרו לא ימוש לעד. הקמנו לו מצבה בצורת גלשן, היוצא מתוך גלי הים, מתוך כוונה  להנציח את אהבתו לגלישת הגלים - תחביב שהעסיק אותו רבות בשנים האחרונות לחייו.

בחודשים שלאחר מכן ניסיתי למצוא מאגר המתעד הנצחות חללי הטרור במדינת ישראל. גיליתי כי בפרויקט שנערך פני שנים רבות תיעדה המחלקה להנצחת החייל כ-1000 אנדרטאות חיילים ואף הוציאה אותם בספר למשפחות ביום הזיכרון 1989.  לצערי גיליתי כי אין היום במדינת ישראל מאגר נתונים המתעד הנצחות נפגעי טרור. חמור מכך: אין במדינת ישראל גוף ממלכתי המטפל בהנצחת חללי הטרור דוגמת מחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון.

התחלתי לבדי ועל חשבון זמני הפרטי אוסף את המידע, מתעד את אתרי ההנצחה אחד לאחד, נוסע ברחבי הארץ ומצלם אותם. לעיתים הנני מקבל מידע מן המשפחות ומן אנשים אשר שולחים לי תמונות ומידע. לצערי ההיענות לפניות מעל גבי עלון זה לא הניבו את המידע שציפיתי לו.

בחרתי בשלב זה לעסוק בהנצחה בנוף, אנדרטאות, גני משחקים, מגרשי ספורט וכל הנצחה המוצבת ברשות הרבים לשימוש הציבור הרחב. בשלב הבא צריך לתעד הנצחות כגון ספרים, דיסקים, סרטים, שירים, ספרי תורה, מלגות, אתרי אינטרנט ועוד ועוד. לדעתי יש להקים מוזיאון להנצחה של חללי טרור כדי לשמור את כל ההנצחות הקיימות והעתידיות לטובת הדורות הבאים.

לאחרונה הרצתי באחד ממפגשי המשפחות השכולות בחיפה, המאורגן על ידי ביטוח לאומי, הבאתי מצגת של הנצחות נפגעי טרור אותם אני מתעד ומצלם ברחבי המדינה. המצגת עוררה עניין רב והיוותה הוכחה נוספת לחשיבות הפרויקט הזה עבור המשפחות השכולות.

הנצחה היא אותו קשר דק הנמשך מהמשפחה ואל יקירה שאיננו עוד, קשר שמשמרים אותו באהבה בנתינה וברגש אינסופי.

באחד מבתיו של שיר שמצאתי לפני הרבה זמן נכתב: "ורק הגעגוע והזיכרון נותרו כניצוצות בחושך/ מהבהבים כנר ברוח הסערה הגדולה/ואם לא נזין את זיכרונו באהבתנו/יעלם גם הנער תעלם גם הנשמה"

כדי להבהיר מזווית אחרת מהי מהות ההנצחה, ואיך אני רואה ומרגיש את המושג הנצחה, בחרתי להיתלות באילנות גבוהים, ואני מביא ציטוט של קטע שנכתב על ידי יצחק רבין בהיותו שר בטחון, קטע שנכתב בפתיח לספר גלעד – ספר המתעד כ-1000 אנדרטאות חיילים ברחבי ישראל: "המעט שאנו, החיים, יכולים לגמול לחברינו המתים הוא הזיכרון, ההולך אחריהם ואיתנו. אנדרטות העץ, האבן והברזל הן אחת מן הדרכים, שבחרו מדינת ישראל, משפחות הנופלים וחבריהם כדי להביע הוקרה ותודה ולהנציח את זכר ההולכים."

אני גם מאמין כי הנצחה אין עושים במסתרים, "אין הנצחה ללא החצנה".

הנצחה נחלקת למספר סוגים: הנצחה ממלכתית (למשל, אתר ההנצחה המרכזי לנפגעי הטרור בהר הרצל בירושלים), הנצחה עירונית (למשל, האנדרטה ברח' מוריה בחיפה, או האנדרטה ליד הדולפינריום בתל אביב), הנצחה פרטית למשל משפחה  הרוצה לקרוא גן משחקים או מגרש ספורט שכונתי על שם יקירה.

להנצחה הפרטית ישנם שני סוגים עיקרים: הנצחה פעילה והנצחה סבילה. הנצחה פעילה היא בניית או קריאת גן משחקים, מגרש ספורט, חדר מחשבים או ספריה על שם יקירם. הנצחה סבילה היא הקמת אנדרטה והעמדתה במקום בו ניתן רק לצפות בה ולהתרשם ממנה, להנצחה הסבילה יש ערך אומנותי וסביבתי.

ככלל ההבדל המשמעותי הוא שהנצחה ממלכתית או עירונית עוסקת באירועים בעלי אופי ציבורי רחב, אירוע המביא ציבור גדול להרגיש צורך להנציח בו את נפגעי האירוע. ואילו הנצחה פרטית היא לבודד שמונצח על ידי משפחתו.

הבדל משמעותי נוסף הוא שהנצחה ממלכתית או עירונית ממומנת על ידי המדינה או הרשות המקומית, ההנצחה הפרטית לעומת זאת ממומנת על ידי המשפחות מכספי המשפחה ותרומות.

כאשר מדובר באירוע כמו פיגוע, לציון מקום האירוע יש חשיבות עילאית עבור המשפחה, שהרי המקום בו נהרגו היקירים אין קדוש ממנו, שם נפרדה הנשמה מן הגוף.

המדינה עצמה מחנכת לזיכרון בשולחה את הנערים והנערות למחנות המוות בפולין - לראות ולהתרשם. משרד הביטחון הבין גם הוא את חשיבות ציון המקום ועורך לחיילים צעירים סדרות חינוך וביקורים בשדות קרב ואתרי לחימה. בדומה גם המקומות בערים ובעורף בהם נרצחו עשרות מתושבי וילדי העיר חייבים להיות מונצחים בצורה מכובדת שתאפשר לדורות הבאים להגיע להתרשם להתייחד ולזכור.

בפגישה שנערכה לא מכבר, הבאתי בפני מנכ"ל ביטוח לאומי ונציגי אגף נפגעי פעולות איבה (נפ"א) את הרעיון להפיק ספר המתעד אתרי הנצחה של חללי טרור ולחלקו כשי ליום הזיכרון, במתכונת דומה למדליה שחולקה השנה למשפחות.

ההסכמה לרעיון הייתה רחבה ואני מנסה לקדמו בכל דרך אפשרית. תקוותי שהספר יצא לאור ויחולק למשפחות בקרוב.